ארצות הברית איבדה 40 מיליארד דולר בגלל מערכות IT מיושנות
מחקר חדש חושף כיצד מערכות המתבססות על שפת קוד בת 60 שנה הובילו להפסדי עתק. הבעיה? לא מעט מדינות, כולל ישראל, חוטאות באותו הדבר בדיוק
תמונה: נוצרה באמצעות AI
אחד הביטויים הכי פופולריים בעולם הטכנולוגי הוא ככל הנראה "If it ain't broken, don't fix it" או בעברית זכה – "אם זה לא מקולקל, לא צריך לתקן". אבל עם יד על הלב, כשזה מגיע לתשתיות קריטיות ולביטחון שלכם, האם המשפט הזה עדיין תקף? למשל, האם הייתם בוחרים לטוס במטוס שנבנה ב-1970 ועשה אלפי טיסות בין ישראל לאנגליה, או שהייתם מעדיפים לקנות כרטיס למטוס החדש שנכנס לשימוש ב-2025? הסמארטפון שאתם מחזיקים ביד כרגע – האם הוא מכיל רכיבים שפותחו ונבנו מוקדם יותר מ-2020? כנראה לא.
ובכל זאת, כשזה נוגע לתשתיות פיננסיות וממשלתיות, כולל כאלה שמעבדות את המשכורת, מענקי האבטלה או החיסכון הפנסיוני, העולם עדיין מתעקש להסתמך על קוד שנכתב לפני יותר מ-60 שנה, בשפת התכנות Cobol, שפותחה בשנות ה-60 וממשיכה לפעול בעומק המיינפריים של מערכות תשלומים, מסלולי עסקאות ומנגנונים ממשלתיים שונים. על אף ששפת התכנות הוותיקה היא חלק מהותי בתשתיות האלו, כמות המתכנתים שיועדת להתמודד איתה הולכת ומתמעטת, ולכן כשיש תקלה במערכת שרצה על שפת התכנות הישנה, הנזק יכול להיות הרסני (ויקר) במיוחד.
כל עדכוני ה-IT, תשתית וטכנולוגיה בערוץ הטלגרם של ITtime
מי שלמדה זו על בשרה היא ארצות הברית, שעל פי דיווח של Financial Times ספגה הפסד של 40 מיליארד דולר בתמ"ג הריאלי ב-2020. הסיבה היא העומס שנוצר על מערכת תשלומי האבטלה בחלק מ-50 המדינות, והנתון המשמעותי ביותר הוא הכישלון הקולוסאלי של מערכות שהתבססו על קובול.
הנתונים פורסמו כחלק ממחקר חדש של בנק הפדרל ריזרב של אטלנטה, וממנו עלה כי ממרץ 2020, עם התפשטות מגפת הקורונה ברחבי העולם, ארצות הברית חוותה זינוק חסר תקדים בתביעות לדמי אבטלה. מערכות התשלום במדינות השונות נמתחו לקצה גבול היכולת שלהן ונדרשו להתמודד עם שני אתגרים מרכזיים: עלייה דרמטית במספר התביעות ושינויים במבנה ההטבות.
על פי המחקר, ב-28 המדינות שהשתמשו בקובול נתקלו המבקשים בקשיים מנהלתיים, מה שהוביל לעיכובים ארוכים בהעברת הכסף. כתוצאה גם נרשמה בהן ירידה של כמעט שלושה אחוזים בשימוש בכרטיסי אשראי, שתורגמה על פי החוקר הראשי, מייקל נבארטה, לפגיעה של לפחות 40 מיליארד דולר בתמ"ג בין מרץ לדצמבר 2020.
המערכת המיושנת הובילה לבזבוז
המחקר לא מטיל את האחריות כמובן על מערכת ה-IT המיושנת בארצות הברית, אלא מציין כי היא פשוט, ובכן – מיושנת. לא פעם פתרון תקלות דורש להחזיר מתכנתים שפרשו בתעריפים גבוהים, לפנות למתנדבים או לקרוא ל-"Cobol Cowboys" – קבוצת מתכנתים ותיקים שממתגים את עצמם ככוח חילוץ בתחום ה-IT. מערכות קובול מזדקנות גם נוטות להיות נטולות אוטומציה, כך שגם כשהן עובדות זמן העיבוד מתארך ככל שעולה העומס. במדינת ויסקונסין, למשל, לקח לפחות חודשיים לטפל בתביעות שהוגשו במרץ 2020.
ומכאן, כך מדגישים החוקרים, המשמעות כבר פסיכולוגית: בדרך כלל, כל שתשלום מתעכב, גוברים הסיכויים כי מי שיקבל את הכסף יעדיף לחסוך אותו במקום לבזבז אותו. משכך, במדינות בהן התעכב התשלום, קבלת הכסף לא ממש השפיעה על המשק, מכיוון שהוא נשאר בכיסו של היחיד.
אבל זה לא נעצר שם. העיכוב בהעברת הכסף לזכאים גרמו לעוד הפסדים: המשק הושפע בגלל כסף שלא זרם אליו והממשל האמריקאי נאלץ להעניק תוספות של 600 דולר בשבוע בכל מדינה, משום שמנגנון סיוע דיפרנציאלי היה מסובך מדי ליישום מיידי במערכת המיושנת. התוצאה, לפי נבארטה: "המקבל הממוצע של דמי האבטלה קיבל יותר ממה שהרוויח קודם".
המחקר שפורסם אמנם מדבר על מערכות הממשל בארצות הברית, אבל גם בישראל מערכות של לא מעט גורמים ממשלתיים משתמשות בקובול. כשמביאים בחשבון את מפת איומי הסייבר ואת ההנחיה של בנק ישראל, לפיה עד ינואר 2026 על כל הבנקים להיות ערוכים למעבר להצפנה פוסט-קוואנטית, אי אפשר שלא לעצור ולשאול: האם יש לנו את כוח האדם לתקן את המערכות הישנות כשהן פשוט יפסיקו לעבוד או שאולי ההישענות על קוד בן עשרות שנים היא רק פצצה שמחכה להתפוצץ?
