איך מצלמות רחוב יודעות מי האישה שמתחת לחיג’אב?
שטח פרטיגם אני חשבתי שללבישת חיג'אב יש יתרונות בהקשר של שמירה על פרטיות. טעיתי בענק - מתברר שלשלטון האיראני יש נחישות הרבה יותר מתוחכמת ממה שנדמה לנו
נוצר באמצעות AI
בוא נתחיל מעובדה מפתיעה: באיראן אין עדיין חוק להגנת הפרטיות. ה-Personal Data Protection and Safeguarding Draft Act מתחמם במגירת המחוקק מ-2019. הגנה על פרטיות ניתן לראות בסקטורים מסוימים, למשל חוק המסחר האלקטרוני משנת 2004 עוסק בכמה סעיפים במידע אישי. החוקה האיראנית מגנה על כבוד האדם ועל פגיעה "בלתי סבירה" באדם. (ברשותכם נדלג על העובדה שלאיראנים יש להם חוקה ושלבית המשפט יש זכות לעשות שימוש בעילת סבירות).
לפני כמה חודשים האו"ם פרסם דוח שעסק בהפרות זכויות האדם באיראן, לרבות שימוש באפליקציית NAZER שמשמשת למעקב אחר נשים ולעונשים כמו מלקות. איך נגיד בעדינות, נמצא שלאיראן יש אמצעים טכנולוגיים של דיכוי אזרחי, ובייחוד במעקב, זיהוי והענשה דיגיטליים, נגד נשים ומתנגדי משטר.
אבל נחזור למעקב אחרי נשים בחיג'אב: כן, ברחובות איראן מותקנות אלפי מצלמות. חלקן ישנות אבל רבות מהן חכמות עם יכולות של זיהוי פנים, ניתוח הליכה ומעקב חוצה הקשרים. הטכנולוגיה הזו, דרך אגב, סופקה לאיראנים על ידי סין, ובעיקר על ידי חברות כמו Tiandy ZTE ו-Huawei.
אז איך מזהות מצלמות המעקב אישה בחיג’אב? הזיהוי מתבצע לא דרך הפנים, אלא דרך כל מה שמסביב: דפוסי הליכה, תנועת גוף, גובה, הצללה, זיהוי קולי, התאמה בין מיקומים שונים של אותה דמות, והכי חשוב – קישור לאות סלולר ונתוני תקשורת סמוכים. שהרי אף אחת לא נוטשת את הסלולרי שלה אף פעם, נכון? ואם כל זה לא מספיק, מפעיל המשטר גם "מלשינון" לנשים שלא לובשות חיג'אב.
אפליקציית NAZER פותחה בידי המשטר האיראני ומזמינה אזרחים לצלם נשים ללא חיג'אב ולהעביר את התמונות ישירות לרשויות. המידע המצולם מועבר לענן הממשלתי, ומנותח באמצעות מערכות זיהוי פנים, ניתוח תווי גוף, פרופיל התנהגותי (gait recognition) ולעיתים אף זיהוי קולי. כן, כזה שנחשב האזנת סתר בשאר העולם.
שילוב הטכנולוגיה הזו עם ה"מלשינון" מאפשרים לשלטון לא רק לכפות לבוש ולצמצם נוכחות נשית במרחב, אלא לזהות את מי שמפרות את החוק, לשלוח להן אזהרות, קנסות, ואפילו לזמן אותן לחקירה.
יש גם דלף מידע כמובן
לפי הדוח של האו"ם, יותר מ-230 נשים הפכו יעד לאיומים, סחיטה מינית, או קנסות חוזרים. אפילו נשים שהיו לבושות לפי הכללים היו חשופות להאשמות שווא או לנקמה אישית באמצעות הדיווח. מאשה אמיני האיראנית לא שרדה לספר איך הלכה החקירה, אבל עוררה גל של מתנגדי משטר שהביעו את זעמם על השיטה.
השלטון טוען שהאפליקציה "מגבירה את הביטחון הציבורי".
הציבור טוען שהאפליקציה יוצרת "צבא של מלשינים" והורסת משפחות. שמחתי לגלות שרבים מאזרחי איראן לא משתפי פעולה עם האפליקציה.
בשנת 2024 התרחש דלף מידע חמור מהמערכת המפעילה את אפליקציית NAZER. שמות הנשים שדווחו, צילומים שלהן, ואף שמות המדווחים דלפו לרשת. התוצאה? הרבה יותר סחיטות וחשיפות של אזרחים שמתנגדים לשלטון. אם להיות כנה, זה אירוע דלף מידע משמח – אני רואה בו סוג של "זכות עיון" לציבור האיראני כי כעת הוא יודע מה נאסף על אודותיו ויכול לדרוש התנגדות.
אם כל זה לא היה אפל מספיק עבורכם, דעו שהאגדה ומקורות אחרים מספרים שהמידע גם מוזן למערכת בינה מלאכותית, שלומדת את ההתנהגות של כל אזרחית ויכולה לנבא מראש הפרת תקנות צניעות. במילים אחרות, גם כשהיא מכוסה בחיג׳אב, אישה באיראן שקופה ושבורה לפיסקלים (אבל רק באיראן).
רונית קריספין היא מומחית בהגנת מידע ופרטיות. בעברה מנהלת הסיכונים הראשית של חדרי המחשב של חברת אינטל בעולם ויועצת בכירה לסיכוני אבט"מ ב-EY וברשות להגנת הפרטיות. כיום הבעלים של חברת PriveIT המספקת שירותי הגנת מידע ופרטיות לחברות מובילות בישראל
