"אין סיבה שבישראל בשנת 2026 לא נקבל שירותים דיגיטליים מעולים"

ד"ר שרון אפריל. תמונה: יניב אלישע

להקים אתר אינטרנט לרשות מקומית אמור להיות צעד בסיסי, כמעט טריוויאלי. בפועל, בשנים האחרונות עדיין ניתן היה למצוא רשויות שבהן לתושבים בישראל אין אתר בכלל, או שהאתר הקיים כל כך מצומצם ומיושן עד שאינו מספק מידע ותהליכים בסיסיים. בעיני גורמי הדיגיטל הממשלתיים, זה כבר לא נתפס כמצב שניתן להשלים איתו. מכאן צמח אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר בשלטון המקומי: פלטפורמת MuniSites, שמטרתה לייצר תשתית אחידה ורוחבית לאתרי הרשויות.

את המהלך מובילה ד"ר שרון אפריל, מנהלת יחידת הדיגיטל בשלטון המקומי, מערך הדיגיטל הלאומי. אחרי שנים של עבודה עם עשרות רשויות, תפקידים בכירים במשרד הפנים ובצוות החדשנות בירושלים, ותחום התמחות אקדמי שמתמקד בחדשנות עירונית, היא הפכה לדמות המרכזית בעיצוב האסטרטגיה הדיגיטלית של השלטון המקומי.

בראיון מיוחד ל-ITtime היא מספרת על איך ההחלטה לקדם פלטפורמה ארצית הפכה מרעיון שנזרק לאוויר למציאות בשטח. "רשויות מקומיות חייבות על פי חוק להקים ולתחזק אתרי אינטרנט", מסבירה ד"ר אפריל, אבל בשטח התגלו פערים גדולים: רשויות ללא אתר כלל, אתרים עם דפי מידע בודדים, קישורים שבורים ומידע לא מעודכן. במקביל עמדה לנגד העיניים הדוגמה של משרדי הממשלה, שעברו בעשור האחרון לפלטפורמת GOV.IL, מעבר שסיפק סטנדרט אחיד בעיצוב, באבטחת מידע וביכולת לבצע עדכונים רוחביים.

לצד זאת, מחקר ROI הצביע על כדאיות כלכלית גבוהה בהקמת פלטפורמות משותפות, וב-2023 קיבלה יחידת קידום הדיגיטל בשלטון המקומי סמכות לפתח שירותים רוחביים עבור כלל הרשויות. אלו יצרו את התשתית להחלטה לצאת לדרך.

כל עדכוני ה-IT, תשתית וטכנולוגיה בערוץ הטלגרם של ITtime

מכאן נבחרו שלוש רשויות שונות לפיילוט: שדרות, אשקלון ומג'דל שאמס. הבחירה המגוונת לא הייתה מקרית. "המטרה הייתה ללמוד מהצרכים, התהליכים והקשיים של רשויות עם מאפיינים שונים", אומרת ד"ר אפריל. עד כה, לדבריה, הפיילוט מייצר שיתוף פעולה רחב: "שיתוף הפעולה סביב פלטפורמת MuniSites מדהים וכבר היום יש רשויות נוספות שהיו שמחות להתחבר לפלטפורמה".

לטענתה, הפלטפורמה עצמה אחידה מבחינה טכנולוגית, אך גמישה במראה ובמבנה. כל רשות יכולה לבחור תבנית עיצוב, צבעים ורכיבים כמו 'דבר ראש העיר', לוח אירועים או פרסום מכרזים. תושבי שדרות כבר משתמשים באתר החדש, ועד סוף השנה יעלו גם האתרים של אשקלון ומג'דל שאמס. בשנה הבאה, כך היא מספרת, הם מתכננים להציע לרשויות נוספות את האפשרות להתחבר בתשלום.

האתגרים שבדרך

עם זאת, הפרויקט מציף גם את האתגרים שמלווים את הדיגיטציה בשלטון המקומי, כשלדבריה של ד"ר אפריל ישנם שישה חסמים מרכזיים. הראשון הוא ההון האנושי: "רמות השכר ברשויות נמוכות", היא מסבירה, "מה שמוביל למיעוט מספר מנהלי מערכות המידע וקושי לגייס אנשי מקצוע נוספים". לצד זאת, שוק ה-IT המוניציפלי מוגבל לשפה העברית ומתאפיין במוצרים מיושנים ותלות גבוהה במספר מצומצם של ספקיות קיימות. חסמי רגולציה מוסיפים מורכבות: אין סטנדרטים מחייבים בתחום הדיגיטל ברוב תחומי הפעילות העירונית, מה שמוביל לפערים באיכות השירותים.

כמו כן, כל רשות היא גוף עצמאי ומבוזר שבמשך שנים לא היו עבורן פלטפורמות ממשלתיות רוחביות, למעט צעדים ראשוניים בתקופת הקורונה. גם במימוש תקציבים נרשמו קשיים מתמשכים: "אחוז המימוש של קולות קוראים משנת 2018 להקמת תשתיות דיגיטליות בסיסיות עמד על 44% בלבד וגם איכות המימוש לא הייתה מיטבית".

כדי להתמודד עם החסמים, ד"ר אפריל טוענת כי צריך לפעול בגישה שיטתית לטרנספורמציה דיגיטלית: "צריך צורך עסקי אמיתי, רתימת שותפים ומחויבות, מתודולוגיה סדורה, מדידה והערכה וליווי מתחילת התהליך ועד סופו". הצלחה, מבחינתה, צריכה להיות מוגדרת מראש והיא נמדדת באמצעות מספר הרשויות המצטרפות, כמות התושבים המשתמשים בשירותים, מספר הכניסות לאתר, נתוני אבטחת המידע ושביעות רצון בפועל.

לשאלתי מה החזון שעומד לנגד עיניה בפרויקט הנוכחי, היא משיבה כי "אין סיבה שבישראל 2026 כלל התושבים והתושבות של ישראל לא יקבלו שירותים דיגיטליים מעולים". לדבריה, הרשויות בארץ מחולקות לשלוש רמות בשלות: כ-20 ברמה גבוהה, כ-140 ברמה בינונית וכ-100 ברמה נמוכה. כל דרגת בשלות תקבל מענה מסוג אחר: מהרשאות לפיילוטים מתקדמים, דרך ליווי מקצועי ועד פתרונות חיצוניים מלאים לרשויות שלא מסוגלות להחזיק שירותים דיגיטליים בעצמן.

גם החדשנות, היא מתעקשת, כבר איננה מילה שיש צורך להצדיק: "תפיסת החדשנות התקבלה כי הציפיות מהמגזר עלו אך התקציבים נותרו או התכווצו. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא באמצעות חדשנות ומציאת פתרונות יצירתיים לבעיות קיימות".

אחד הפיתוחים המשמעותיים ביותר שעבדה עליו הגיע דווקא מתוך תקופת החירום שחוותה ישראל בשנתיים האחרונות. אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל התברר כי "רוב הרשויות המקומיות לא יודעות מי התושבים שלהן", זאת מאחר ומרשם האוכלוסין לא היה מעודכן. כך נולד היישומון "שיבולת", שמטרתו איגום נתונים מקומי. הכלי סייע לרשויות להבין בזמן אמת מי גר איפה, אילו בניינים נמצאים בטווח פגיעה לאחר ירי טילים מאיראן ומי עלול להזדקק לחילוץ – נתונים שהיו קריטיים במהלך המלחמה.

לקראת 2026, ד"ר אפריל מצביעה על האתגר המרכזי הבא: "התחום העיקרי שצריך לעסוק בו הוא ההון האנושי וכיצד מבטיחים שיש מענה ברמת הרשות, ברמת מעטפת רוחבית וברמה הלאומית". ובמילים אחרות: גם אם הפלטפורמות ייבנו, גם אם התהליכים יוגדרו, בלי הכשרת האנשים שמפעילים את המערכת, הדיגיטל המוניציפלי לא יוכל להגיע למלוא הפוטנציאל שלו.