כך תנהלו ענן היברידי בלי לאבד שליטה
ניהול מרכזי, רשת מאובטחת וניהול נתונים: כל מה שצריך כדי שהענן ההיברידי יעבוד חלק
נוצר באמצעות AI
המעבר לענן היברידי הוא כבר לא טרנד. הוא נחשב סטנדרט תשתיתי עבור ארגונים שמבקשים ליהנות גם מגמישות, גם מעמידות גבוהה וגם משליטה ריכוזית. השילוב בין ענן ציבורי (למשל AWS, Azure או GCP) לבין ענן פרטי או on-prem מאפשר למנהלי IT להפעיל עומסי עבודה לפי דרישות אבטחה, רגולציה, Latency ועלויות.
אך יחד עם היתרונות מגיעה גם מורכבות לא מבוטלת: ניהול כפול של הרשאות, קונפיגורציות אבטחה שונות, סביבות נפרדות לניטור ולוגים ו-data gravity שעלול לפגוע בביצועים. כדי להבטיח שהענן ההיברידי יתפקד כיחידה אחת, ולא כשתי מערכות זרות, נדרשת ארכיטקטורה מתוכננת היטב, עם שכבת ניהול אחודה, מדיניות מאובטחת וקישוריות אינטגרטיבית.
שכבת ניהול אחת
אחת השגיאות הנפוצות היא להתייחס לסביבות הענן הציבורי והפרטי כישויות נפרדות. זה יוצר ניהול מבוזר, נקודות תורפה באבטחה וזליגות מידע בין הסביבות השונות. ארגונים מתקדמים מאמצים פתרונות Multi-Cloud Management כמו Azure Arc, Google Anthos או VMware vRealize Suite, שמספקים שליטה ריכוזית אחת על כל משאבי הענן וה-on-prem, כולל Kubernetes clusters, מכונות וירטואליות, storage policies והרשאות IAM. לדוגמה: חברת פינטק גלובלית שעבדה עם AWS ו-VMware private cloud עברה לנהל את כל הסביבות דרך Anthos, מה שאפשר לה להריץ אפליקציות מבוססות microservices על גבי GKE, תוך חיבור מאובטח לשירותי backend ישנים שרצים בדאטה סנטר באירופה.
חיבורי רשת מאובטחים, לא רק VPN
סביבות היברידיות תלויות בתקשורת אמינה בין רכיבים. Direct Connect (ב-AWS) או ExpressRoute (ב-Azure) הם פתרונות מומלצים לחיבור ליבה מאובטח עם Latency נמוך בין ה-DC לבין הענן. בנוסף, מומלץ להשתמש בפרוטוקולי ניתוב חכמים כמו BGP לצורך Dynamic Routin ולהחיל מדיניות firewall אחידה (למשל דרך Palo Alto או FortiGate ב-hybrid mode). וטיפ חשוב נוסף: ביישומים רגישים או צורך בשרידות אל תסתפקו ב-VPN אחד בין הסביבות השונות, תתכננו redundancy עם שני אפיקי תקשורת לפחות ובדקו את תפקוד ה-DNS הפנימי בכל אחד מהאזורים.
כל עדכוני ה-IT, תשתית וטכנולוגיה בערוץ הטלגרם של ITtime
Zero Trust מתחיל בזהות
ניהול זהויות והרשאות הוא אתגר אמיתי כאשר לכל סביבה יש מנגנון IAM שונה. הפתרון הוא SSO מרכזי מבוסס IdP (כגון Azure AD או Okta), שממפה משתמשים להרשאות לפי Role ולא לפי סביבה. בנוסף, יש להפעיל מנגנוני MFA, session timeouts ומדיניות least privilege ברמה רוחבית. לדוגמה: ארגון ממשלתי בישראל שעבר לארכיטקטורה היברידית מצא שהמשתמשים ממשיכים להשתמש בסיסמאות פשוטות לשירותים בענן הפרטי. המעבר ל-SSO עם MFA מנע גישת Shadow IT ומנע אירועי phishing תוך חודשים ספורים.
תיאום עומסים ו-Data Gravity
הרצת אפליקציות מול נתונים שמאוחסנים בסביבה אחרת יוצרת Latency בעייתי ועלויות Data Egress. שימוש נכון ב-replication, data caching או פתרונות storage-disaggregation כמו NetApp Data Fabric יכול להקטין את התלות הפיזית ולשפר ביצועים. שאלה שעולה לא פעם בהקשר זה הנה: "היכן לרוץ עם ה-ML Models?".
התשובה לכך היא שאם המידע הרגיש יושב on-prem, ככל הנראה מומלץ שהאימון יבוצע שם. אבל את ה-inference עדיין ניתן לבצע בענן כדי ליהנות מה-scalability שלו.
מחיר כפול
לסיכום, ענן היברידי הוא לא פרויקט חד פעמי, אלא תפיסת עולם. רק על ידי שילוב בין ניהול מרכזי, תיאום רשת, אבטחה מקצה לקצה ותיאום בין DevOps ל-SecOps ניתן לוודא שהמערכת מתפקדת כיחידה אחת, ולא כאיים מבודדים. אחרת, במקום ליהנות מהיתרונות של שני העולמות, פשוט תשלמו את המחיר של שניהם.
מיקי סלע הוא Principal Account Manager בחברת Sela
