אפליקציות Cloud ו-Cloud-Native: מה ההבדל ואיך יודעים מה מתאים לארגון שלכם?

מחשוב ענן. אילוסטרציה: akitada31, pixabay

בעשור האחרון, מרבית הארגונים עברו להשתמש בטכנולוגיות ענן, אך לא כל אפליקציה שפועלת בענן נחשבת ל-Cloud-Native. נהוג להבחין בין אפליקציות שפועלות בענן (Cloud Applications) לעומת אפליקציות שנולדו לענן (Cloud-Native). למרות שהמונחים נשמעים דומים, מדובר בשני עולמות נפרדים – בארכיטקטורה, בגמישות, בסקיילינג וביכולות הארגון להגיב במהירות לשינויים עסקיים וטכנולוגיים.

Cloud-Based Applications: לא תמיד מותאמות לענן

אפליקציות רבות שפועלות כיום בענן לא תוכננו עבורו מלכתחילה. מדובר לרוב ביישומים מונוליטיים, שנכתבו לעבודה על תשתיות On-Premise והועברו בשלב מסוים לפלטפורמות ענן, בין שעל גבי מכונות וירטואליות (VMs) ובין שבאמצעות שירותי PaaS בסיסיים. זהו פתרון הגיוני עבור ארגונים המעוניינים בניידות, הפחתת עלויות תשתית או זמינות גבוהה, מבלי לבצע כתיבה מחדש של הקוד. אך הבעיה כאן טמונה במבנה – יישום מונוליטי קשה יותר לעדכון, לפריסה מהירה ולסקיילינג מבוזר; כל שינוי קטן בקוד מחייב לעיתים קרובות הפצה מחודשת של כל המערכת; ובנוסף, רמת הבידוד בין רכיבים נמוכה, דבר שמקשה על ניהול תקלות או הפעלה מבוזרת במספר אזורים גיאוגרפיים.

Cloud-Native: גישה שמנצלת את הענן במלואו

יישומי Cloud-Native נבנים מראש תוך מיצוי היתרונות המובנים של הענן – אוטומציה, אלסטיות, ניהול מבוזר וסקלביליות אינסופית. מדובר לרוב בארכיטקטורת Microservices, הפועלת על קונטיינרים ומנוהלת בעזרת Kubernetes או מערכות דומות. כל רכיב מפתח פועל כיחידה עצמאית, עם ממשקי API מוגדרים, דבר שמאפשר לארגונים לבצע עדכונים רציפים (CI/CD), להפעיל גרסאות שונות במקביל ולאזן עומסים בזמן אמת. ארגון שמשתמש בגישה זו נהנה מגמישות משמעותית: ניתן להשבית, להחליף או לשכפל רכיבים מסוימים מבלי לפגוע בשאר המערכת. מערכות אלו גם נבנות לרוב עם אבטחה מוטמעת בכל שכבת שירות, בהתאם לגישת Zero Trust.

ניהול, ניטור ו-DevOps: הפערים האמיתיים

ניהול אפליקציות Cloud-Native דורש כלים ואנשי מקצוע עם התמחות עמוקה ב-DevOps, Kubernetes, ניהול תצורה מבוזרת וניטור מבוסס טלמטריה. פתרונות כמו Prometheus, Grafana, Istio או OpenTelemetry הופכים לכלים יומיומיים. לעומת זאת, אפליקציות Cloud מסורתיות לרוב יסתפקו בניטור רמות כלליות של שימוש ומשאבים. הבדל נוסף נמצא בתחום הפריסה: אפליקציה מבוססת ענן לרוב תפרוס גרסה חדשה באמצעות תהליך ידני, איטי ומסורבל יחסית, שאינו מנצל את יתרונות האוטומציה של סביבות מודרניות. ביישומים Cloud-Native, לעומת זאת, התהליך כולו מתבצע בצורה אוטומטית, כולל בדיקות, חזרה לאחור במקרה של תקלה וניהול גרסאות לפי עומסים.

כל עדכוני ה-IT, תשתית וטכנולוגיה בערוץ הטלגרם של ITtime

האם כולם צריכים לעבור ל-Cloud Native?

לא בהכרח. מעבר לארכיטקטורה Cloud-Native הוא מהלך אסטרטגי ולא תמיד משתלם לארגונים קטנים, מערכות יציבות או תשתיות פנימיות שאינן דורשות סקיילינג תדיר. העלות הראשונית, המורכבות הארכיטקטונית והצורך בהכשרה מקצועית של צוותי הפיתוח והתפעול מהווים חסמים משמעותיים. עם זאת, עבור חברות טכנולוגיה, SaaS, פינטק, סחר אלקטרוני או מערכות קריטיות עתירות עומס – Cloud Native היא לא רק יתרון תחרותי, אלא תשתית הכרחית להתמודדות עם קצב השוק.

אפליקציות Cloud-Based ו-Cloud-Native שתיהן פועלות בענן, אך רק אחת מהן מתוכננת מלכתחילה כדי למצות את מלוא הפוטנציאל של סביבת ענן מודרנית. הבחירה ביניהן אינה רק עניין טכנולוגי, אלא החלטה אסטרטגית שמשפיעה על קצב ההתפתחות של המוצר, על הגמישות העסקית ועל עלויות התחזוקה. במציאות העסקית והטכנולוגית של 2025, ארגונים שרוצים להגיב במהירות לשינויים, לגדול ביעילות ולשמור על זמינות גבוהה – חייבים לוודא שהתשתית הטכנולוגית שלהם מותאמת לכך.

 הילה אליהו היא Account executive בחברת sela