יש סיכוי שנמצא סוף סוף שימוש ל-NFT?

תמונה: Unsplash

מודלי בינה מלאכותית יוצרת חוללו מהפכה בעולם התוכנה, היצירה והתוכן. לצד ההתרגשות מהיכולת לייצר קוד, טקסטים ותמונות בלחיצת כפתור, עולות גם דאגות כבדות לגבי הפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני. כאיש IT ותיק, אני נלהב מהפוטנציאל – אך מודאג מההשלכות המשפטיות והאתיות של שימוש לא מוסדר בכלים הללו. החלטתי לבחון כיצד ה-AI משפיעה על נכסי קניין רוחני, על עבודתנו כאנשי טכנולוגיה ומהי האחריות החוקית והאתית המוטלת עלינו בעידן שבו הגבולות בין יצירה אנושית לאלגוריתמית מיטשטשים.

רבים ממנועי ה-AI החדשים מתבססים על למידת עתק ממאגרי מידע עצומים – הכוללים טקסטים, קוד ותמונות שפורסמו ברשת, לעיתים ללא סינון של חומר המוגן בזכויות יוצרים. במילים אחרות, הבינה המלאכותית “ניזונה” מיצירות של בני אדם בלי לבקש רשות. כך למשל בינואר 2023 הוגשה תביעה הוגשה על ידי Getty Images נגד Stability AI, בטענה שהאחרונה אימנה את מחולל התמונות שלה Stable Diffusion על יותר מ-12 מיליון תמונות ממאגר Getty ללא רישיון. גטי טוענת להפרת זכויות יוצרים וסימני מסחר, ומבקשת פיצויים של עד 1.7 מיליארד דולר, ההכרעה צפויה להתקבל בקיץ הקרוב. גם OpenAI, מפתחת ChatGPT, הודתה כי טקסטים מוגני זכויות יוצרים נכללו במפורש בין הנתונים ששימשו לאימון המודלים שלה, ומתמודדת כיום עם כמה תביעות משפטיות בשל כך, בין היתר מ"הניו יורק טיימס" או סופרים כמו ג'ורג' ר. ר. מרטין.

כל עדכוני ה-IT, תשתית וטכנולוגיה בערוץ הטלגרם של ITtime

דוגמה אקטואלית ומצערת במיוחד היא השימוש שנעשה בתמונות וסגנון האיור של אולפני סטודיו ג׳יבלי (Studio Ghibli) – אולפן אנימציה יפני שנחשב לאחד האהובים והמשפיעים בעולם. סרטיו של היוצר האיקוני הייאו מיאזאקי הפכו לשם דבר בזכות השפה הוויזואלית הייחודית, הטכניקה הידנית והרגישות התרבותית יוצאת הדופן. אך כל אלה הפכו, כמעט בין לילה, ל”חומר גלם” עבור מנועי AI ליצירת תמונות ואנימציות – בלי כל רישוי, תשלום או קרדיט.

ג'נרוט של סם אלטמן באמצעות ChatGPT

אחת השאלות הבוערות שעולות מתוך המציאות החדשה היא: האם חברות הבינה המלאכותית צריכות לשלם תמלוגים ליוצרים שתכניהם שימשו לאימון המודלים? בעולם המוזיקה, למשל, ברור שכששיר מושמע ברדיו יש לשלם על כך. אבל כשמודל כמו GPT נחשף לספר, קוד או יצירת אמנות ומפיק משהו חדש בהשראתו – האם זה מחייב תשלום?

חלק מהיוצרים והגופים המסחריים טוענים שכן, ואף דורשים מהחברות הגדולות (OpenAI, Meta, Google וכו’) מודל תמלוגים ברור – כזה שייתן קרדיט, תשלום, ואולי אפילו אפשרות לסירוב מצד היוצר. אך עד כה, מרבית החברות מתנערות מאחריות; הן טוענות שמדובר ב"שימוש הוגן", או שהפלט של המודל הוא חדש ואינו מהווה העתק, ולכן לא חלות עליו זכויות יוצרים קיימות.

אל תחכו לחוק, צמצמו סיכונים

הבינה רק נכנסה לחיינו, וייקח זמן עד שיוסדרו ההיבטים המשפטיים האלה. בינתיים ארגונים ועובדים משתמשים בכלים האלו ואנשי IT צריכים לנקוט שיקול דעת ובקרה בשימוש בכלי AI כדי לצמצם סיכונים כאלה.

ראשית, רצוי לגבש מדיניות ברורה לגבי התכנים שמותר (ואסור) לקבל מכלי AI. למשל, כדאי להימנע משילוב קוד שנוצר אוטומטית ברכיבי תוכנה קריטיים בארגון. שנית, מומלץ להעדיף פלטפורמות AI המספקות ודאות משפטית – חברות כמו מיקרוסופט ואדובי כבר התחייבו להגן משפטית (לשפות) את לקוחותיהן אם ייתבעו בגין שימוש בכלי ה-AI שלהן. מיקרוסופט, למשל, הודיעה שתגן ותפצה לקוחות אם יתבעו אותם על שימוש בפלט GitHub Copilot או שירות ה-AI שלה – בתנאי שהופעלו מנגנוני הסינון המובנים בכלים. בנוסף, חשוב לטפח תרבות של “AI אתי”, כלומר להבין מהם מקורות הנתונים של הכלים ולפעול לפי הנחיות לשימוש אחראי.

רוצים לקבל את הניולזטר השבועי של ITtime? הירשמו כאן 

בעידן שבו בינה מלאכותית מסוגלת לייצר טקסטים, תמונות וקוד שמרגישים אמיתיים לגמרי – עולה צורך דחוף ביכולת להבחין בין יצירה אנושית לבין תוצר של מכונה. אחת ההצעות שעלו בשיח הבינלאומי היא יצירת “תו תקן” (או watermarking דיגיטלי) – טביעת אצבע ניתנת לזיהוי, שמוטמעת בכל פלט שנוצר על ידי AI.

טכנולוגיית NFT, שהייתה מזוהה בעיקר עם אמנות דיגיטלית וקריפטו, יכולה להציע פתרון לבעיה הבוערת של הבעלות והמקוריות בעידן הבינה המלאכותית. באמצעות הטמעת NFT ביצירה – תמונה, שיר, טקסט או אפילו קטע קוד – ניתן להצמיד לה חותמת דיגיטלית ייחודית, בלתי ניתנת לשכפול, שמוכיחה מי היוצר המקורי ומתי היצירה נוצרה.

בעולם שבו כל אחד יכול לגנוב סגנון או ליצור העתק כמעט מושלם, NFT עשוי לשמש הוכחת בעלות שאי אפשר להתווכח איתה – על בסיס בלוקצ’יין שקוף ובלתי ניתן לשינוי. זה לא מונע את השימוש בתוכן, אבל זה בהחלט מאפשר להצביע על היוצר המקורי, לדרוש קרדיט, תשלום או לפחות הכרה.

ליהנות מהטכנולוגיה מבלי לרמוס זכויות

בזירת הרגולציה מתחילים לראות צעדים ראשונים. באיחוד האירופי מתקדם חוק ה-AI החדש, שייכנס לתוקף מלא ב-2025, ומחייב בין היתר שקיפות לגבי נתוני האימון של מודלים כלליים ועמידה בכללי זכויות יוצרים. המשמעות היא שספקיות מודלים יצטרכו לחשוף אילו מאגרי מידע שימשו לאימון ולוודא שעמדו בדרישות – צעד שמגביר את האחריות כלפי בעלי הזכויות. בארה”ב, לעת עתה מסתמכים על הדינים הקיימים: משרד זכויות היוצרים הבהיר כי יצירה ללא מעורבות אנושית מהותית אינה זכאית להגנת זכויות יוצרים, ומעבר לכך לא שונה החוק – בתי המשפט ועקרון “השימוש ההוגן” יתמודדו עם השאלות.

הבינה המלאכותית טומנת בחובה הבטחה עצומה, אך גם סיכון ממשי לערכי הקניין הרוחני. אני מאמין בקדמה – אבל לא במחיר רמיסת זכויות יוצרים ויצירת אנדרלמוסיה משפטית. עלינו, כאנשי מקצוע, לעדכן את הכללים לעידן ה-AI ולמצוא את נקודת האיזון שבה נוכל ליהנות מפריצות דרך טכנולוגיות מבלי לפגוע ביוצרים ובחוק. עד שהמחוקק והפסיקה יצמצמו את הפער, מוטלת עלינו האחריות להשתמש בבינה מלאכותית בשיקול דעת ובמצפון מקצועי.

מאריק ברסטוביצקי הוא Director Of IT