מחקר חדש מנסה לאמוד את הנזק הסביבתי של AI

זיהום סביבתי. תמונה: Pexels

איפה שלא תסתכלו, כנראה שהתוצר שתראו מול העיניים עבר סבב אחד או שניים בתוך כלי בינה מלאכותית. כל יום אנחנו רואים סקרים חדשים על השימוש ההולך וגובר ב-AI בתוך סביבת העבודה, נחשפים לעוד ועוד שימושים שיעזרו לנו לייעל את היום או מתחילים לייצר תמונות של המשפחה בסגנון סטודיו ג'יבלי או משפחת סימפסון. אבל לכל אלה יש צד שנוטים להתעלם ממנו – המחיר הסביבתי שהכדור משלם על השימוש שלנו ב-AI.

מחקר חדש, שבוצע על ידי ד"ר ג'סי דודג', חוקר בכיר במכון אלן לבינה מלאכותית, חוקרים ממיקרוסופט, חוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון והאוניברסיטה העברית כאן מישראל, ניסה לגלות עד כמה השימוש בכלי בינה מלאכותית משאיר אחריו טביעת רגל פחמנית, והתוצאות לפניכם: מודל של 6 מיליארד פרמטרים, כ-10% מגודל GPT-3, מייצר פליטת פחמן של 8.3 טון מטרי של פחמן דו-חמצני – יותר מהצריכה השנתית של בית אמריקאי ממוצע, וזה כשהמודל אומן רק ב־13% מקיבולתו המלאה, מה שמרמז שהפליטה בפועל יכולה להיות גבוהה בהרבה.

"כדי להבין את גודל הבעיה אימנו מספר מודלים בגדלים שונים, על Azure, והדאטה סנטרים הוצבו במיקומים גאוגרפיים שונים ובמסגרות זמן שונות", אמר ד"ר דודג' והוסיף כי יותר ויותר מודלים מאומנים בענן – ב-Azure, Google Cloud או AWS – וכל אחת מהחברות מפעילה דאטה סנטרים עתירי אנרגיה. המחקר אמנם לא מציין במשך כמה זמן אומן כל מודל, אך ניתן להעריך במדובר בתקופה של כמה שבועות לכל היותר.

כל עדכוני ה-IT, תשתית וטכנולוגיה בערוץ הטלגרם של ITtime

החוקרים השתמשו במדד שמנסה לכמת את רמת הפחמן הדו-חמצני שנפלט לאטמוספירה מהפעלת תוכנה מסוימת. המדד נקרא Software Carbon Intensity ופותח על ידי ארגון Green Software Foundation – עמותה שמטרתה לצמצם את פליטות הפחמן של תוכנה. כך החוקרים מיפו את הפליטות שנגרמות ממודלי AI שאומנו על Microsoft Azure, ואז שייכו אותן לרשת החשמלית שתמכה במודל.

שקיפות? לא בבית ספרנו

לטענת דודג' ושותפיו למחקר, החברות הגדולות מסרבות לשתף פעולה ולחשוף את המספרים האמיתיים מאחורי ההשפעה על הסביבה, זאת בזמן שתעשיות אחרות "ממותגי אופנה ועד יצרניות תעשייה כבר החלו לדווח על ההשפעה הסביבתית שלהן, מתוך הבנה שכולם חייבים לפעול לצמצום פליטת הפחמן לאטמוספירה. לטענתו, רק מיקרוסופט הסכימה לשתף פעולה ולספק נתוני אינטנסיביות פחמנית של תשתיות הענן שלה, כלומר: כמה CO2 נפלט לכל יחידת אנרגיה.

לדבריו, בזכות המידע ממיקרוסופט, ישנה תמונה ראשונית על ההשפעה הסביבתית של תעשיית הבינה המלאכותית על העולם, וכבר אפשר לזהות מספר פעולות שמפתחים יכולים לנקוט כדי להפחית את הנזק.

שאלה של לוקיישן

אחת המסקנות של החוקרים הייתה כי המיקום שבו מציבים את הדאטה סנטר שעליו יפעל המודל הוא הגורם המשפיע ביותר על רמת הזיהום. אם ספקיות הענן יבחרו מראש למקם את הדאטה סנטר במדינות שבהן משתמשים יותר באנרגיה מתחדשת, החוקרים משערים שניתן יהיה להנמיך את רמת הזיהום ברמה של עד 75%. בנוסף, ניתן גם יהיה לתזמן את העבודה לשעות בהן רמת הפליטה של רשת החשמל נמוכה יותר, ובכך להפחית אף יותר את ההשפעה.

החוקרים לא הסתפקו בבחינת כמות הפליטות שמייצרים מודלים של AI, אלא ביקשו לבחון עד כמה באמת נחוץ השימוש ב-AI שהחברות הגדולות מבצעות. לטענתם, "הבינה המלאכותית היא מאיץ וכבר היום משמשת כלי במאבק במשבר האקלים: בזירוז תגליות, חיזוי מזג אוויר, שיפור המודלים הסביבתיים והגנה על מערכות אקולוגיות. אבל אם לא נטפל באתגרים הסביבתיים של התחום, היא עלולה גם להחמיר את המשבר".